טוב אם אין ברירה אז גם אני צריך לכתוב, אחרי הכל עבודות השיפוץ שאנחנו עושים בבית נותנים המון זמן למחשבות להתרוצץ בראש. אנחנו כבר למעלה מחודש ביסוד המעלה ועדיין מרגישים בטיול. הנופים כאן ממש עוצרי נשימה, ממזרח אנחנו משקיפים על הרי הגולן, מצפון החרמון וממערב רכס הרי נפתלי ואנחנו בעמק החולה. עמק בגובה 70 מטר מעל פני הים שדרכו זורם הירדן לכינרת. כילד, גדלתי באחת הגבעות של גבעתיים ותמיד חשבתי שעדיף לגור בעמק כי כשרוכבים באופניים אף פעם אין כח לטפס בדרך חזרה הביתה. ובאמת, המישוריות האין סופית הזאת בעמק פשוט מזמינה רכיבה על אופניים. שבוע שעבר פינקתי את עצמי באופניים יד שניה שקניתי בקיבוץ חולתה לידנו ועכשיו יש לכולנו אופניים מה שהופך אותנו למשפחה רוכבת. מדי פעם אנחנו קופצים לירדן שנמצא במרחק 2 קילומטר מהבית שלנו, וכמו שאמר הרקליטוס "אין אדם טובל באותו נהר פעמיים". החוויה בכל פעם שונה לגמרי, אפילו גובה המים משתנה באופן דרמטי (ב- 40 ס"מ !!!). החום של אוגוסט אמנם מורגש כאן במלוא עוצמתו, אבל אותותו אוגוסט מאחורינו ובמקומו מגיעה עונת הנדידה (שמעתי שבעונה העגורים מעירים את התושבים כאן בצרחות איומות).
עד כאן להפעם.
אורן

סופ"ש בעיר הגדולה

הי. חזרנו אתמול מסוף שבוע בצימרים בת"א וגבעתיים.היה כיף.
יום חמישי אחרי נסיעה עם המון עצירות בדרך כדי לברר מחירים עיצובים וכו' הגענו מותשים לת"א.אכלנו משהו מהיר התקלחנו וקילחנו את הבנות ויצאנו אורן ואני. אהה סוף סוף שקט.. היינו צריכים להגיע לתיאטרון נוגה ונתקנו בפקקים כי בדיוק נגמר המשחק בבלומפילד. אני רצתי ברגל להופעה כדי לשמור לנו את המקום (כי פעם קודמת שהיינו שם ואיחרנו(תמיד אנחנו מאחרים) לא נתנו לנו להכנס למקומות שלנו אלא הכניסו אותנו למעלה - כמובן שהתגנבנו למקומות שלנו די מהר (אני אמנם מארגטינה אבל אורן נולד פה)))). אורן הגיע בנחת אחרי 15 דק' ועדיין היה צריך להמתין איתי עד שההופעה תתחיל.
אני מאוד נהנתי מההופעה. אהוד שר (אה עוד לא אמרתי מדובר בהופעה של אהוד בנאי) שרים ישנים וחדשים. אז מהחדשים חלק נהנתי וחלק לא.העיבודים לשירים הישנים היו מאוד יפים בעיני - הכניסו הרבה כסאח - נתנו בראש (ככה הצעירים אומרים - לא?). עבור אורן זה היה פחות מוצלח ויותר ארוך.
אח"כ הסתובבנו קצת בשוק הפישפשים שכבר כמעט נסגר והלכנו לישון.
בבוקר ויתרנו על הקפה בצימר של סבתא וסבא ויצאנו לת"א לבד. אהה סוף סוף שקט..ישבנו לקפה ב loveeat - פיזטזנו על המקום כבר הרבה זמן.הסתובבנו ברגל כל היום ובאוטובוסים (אחלה דבר) היינו בהרצל, אלנבי, נחלת בנימין, דיזינגוף וגם הגענו לשוק הפיפשים שכבר כמעט נסגר. לא קנינו הרבה. אני אוהבת בזמן האחרון להסתובב לרצות לקנות כל מיני דברים ןלא לקנות בסוף- אני מרגישה שאני מרוויחה ככה הרבה כסף- כי הכנסה אחרת אין לי.אבל קניתי לי נעליים מגניבות. בכל זאת, הישיל נמר חברבורותיו?
אחה"צ חזרנו לצימר עשינו check out ולקחנו את הבנות איתנו לפארק. אורן לשחק כדורעף ואנחנו לגן שעשועים. למי שלא ידע לא ראה בנו בפארק לאומי ברמת גן גן שעשועים חדש מ ד ל י ק שקד אמרה ואני מצטטת "שווה יותר מהדיאדה וזה בחינם". באמת מומלץ.
בערב חגגנו יום הולדת לסבתא. היינו בקבלת שבת של בית תפילה בנמל רקדנו עם כלה וחתן שזה עתה נישאו (קטע קצת מוזר - רק בת"א יכול להיות)ואח"כ ארוחת ערב במסעדה. אחרי זה אני הלכתי לפגוש חברה והיה כיף לי (הי אילנית) אה ועם ליזה אחותי לא דיברתי (היא פשוט רצתה שאזכיר אותה בבלוג..).
בשבת לאחר שקמנו והתארגנו חזרנו הביתה.
היה כיף בצימרים במרכז. במיוחד לפגוש את האנשים. יש עוד הרבה שעדיין לא הספקנו.כרגע אין לנו תאריך נוסף לנסיעה למרכז ויש בזה נחת.
ונסיים בקטע משירו של אהוד: " הלב שקפא הפשיר, לא חוזר לעיר, ממשיך לנסוע.." למרות שנראה לי שאני ארצה לחזור לעיר בפנסיה. אבל יש עוד כמה שנים עד אז.

האחת והיחידה

הי
הרבה זמן לא כתבתי כי הייתי עסוקה. מה אתם חושבים שאני כמוכם יושבת כל היום מול המחשב ?? אני אשת עבודה ועמל !! האמת שזה קשה וכבר קצת נמאס לי משיפוץ היחידה הזאת. היום אני מקווה לגמור עם הקירות (למי שלא בקי בפרטים - כולל קילוף, איטום חורים, צביעה, סיוד, טיח, ניקיון...) ואני גאה להכריז שעשיתי הכל בעצמי (אני שר לעצמי ורוקד עם עצמי...מוחה גם כפיים למי ? לעצמי ). היום יגיעו ההורימים (2 זוגות ההורים) יחד להתארח ביחידה (במידה והם יצליחו לשרוד את הנסיעה יחד במכונית אחת מהמרכז..). יהיה שמח. לא חוץ מזה יהיה שמח גם כי פסטיבל הכלייזמרים בצפת התחיל ואנחנו נבקר גם נבקר בו.
האמת אין מה להתלונן (אבל זה בכול זאת כיף) אנחנו משופעים בביקורים של חברים ומשפחה. טוב כי זה חופש כשיתחילו הלימודים והסתיו, תתחיל הגלות או השייכות למקום.אתמול דווקא לראשונה הלכנו לשחייה לילית + סרט פה בבריכה. זה קורה פעמיים בשבוע. היה כיף. שקד פגשה 2 בנות שיהיו איתה בכיתה ורתם בת אחת ושתיהן כבר התחברו יפה - חשוב.
כשיהיה לי כח להוריד תמונות מהמצלמה אני אשלח של היחידה תוך כדי ובסוף השיפוץ. בנתיים אני מוסיפה תמונות של הטיול והבית.
לכול מי ששואל/מתלונן על הוספת התגובות אני שיניתי מקווה שזה יתפוס.

הטיול בגילבון מנקודת מבטי

אורן חזר מקפיצה לקריית שמונה עם רעיון: יש פה הרי מלא נחלים מגניבים בסביבה- למה שלא נסיים כל יום בטיול בנחל אחר? רעיון מדליק. הבנות התלהבו מטיול במים. [בעיכר שקד] (- זה שקד הוסיפה). לקראת חמש ארזנו צידה ויצאנו. כשהגענו למסלול המדריכה המליצה לרדת רק למפל דבורה שזה עשרים דקות (כהגדרתה) ולא לעשות את המסלול הקצר שיכניס אותנו לחושך (כי מסתובבים פה שועלים וחזירי ברררררר). קיבלנו את המלצתה והתחלנו לרדת. הבנות הולכות יפה (מיקה לאט לאט מאחור עם אורן) והכול במצב רוח טוב. הגענו סוף סוף למטה. היו בבריכה סרטנים אבל הבנות נכנסו כמו גדולות אחרי האבא הגיבור שלהם. מישהו היה צריך לצלם אז אני הקרבתי את עצמי וצילמתי. אבל בסוף הבנתי שאני לא יכולה לצאת כזאת קקרית ונכנסתי גם לטבילה קצרה במים הקרים.לא התפנקנו יותר מדי ולא ערכנו את הפיקניק המתוכנן, כי האור כבר קיבל גוונים של דעיכה אז התחלנו לעלות. רתם נפלה על שיח של פטל - האוץ. כעת ליווה אותנו בהליכה מוזיקת בכי. בדרך ראינו סימון התפצלות לסימון שקראתי בבית מוביל למגרש החנייה למי שמגיע עם 2 רכבים. החלטנו לעלות דרכו ושאורן ילך להביא את האוטו. כמעט התפצלנו באותה הנקודה.אורן באינטואיציה מוצלחת העדיף שנשאר יחד והחלטנו שבמקום דרך השביל ממנו באנו הוא כבר ילך מהכביש למעלה. עלינו עלינו כל פעם זה נראה לנו שאוטוטו מגיעים ואז הגענו לחורבות כפר דבורה לא מצאנו סימון נוסף והכביש לא נראה באופק...וגם השמש לא. או או. החלטנו לחזור להתפצלות ובשביל איתו ירדנו. גייסנו מצב רוח טוב החדרנו קצב מהיר יותר בבנות : המטרה: לנצח את השמש האמצעי: דורה. עשינו לנו מסלול של דורה שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע לאוטו כל אחד קיבל על עצמו תפקיד (אני תמיד נדפקת עם תפקיד המפה..)ועם שירה חזקה (אצל חלקנו בלב) חזרנו על עקבותינו. מיקה כבר על היידים של אורן. ואם כל זה לא מספיק אז לרתם נקרעה הנעל יצאה לה הסולייה והמסכנה הלכה עם רגל אחת עם ואחת בלי (על קוצים ואבנים)ומדי פעם על הידיים שלי שתנוח קצת אבל ירדה ביוזמתה מהר מאוד והמשיכה ללכת. האורות של טבריה כבר ניצנצו באופק. מזל שהירח היה כמעט מלא. שקד הלכה כמו ענקית בלי להתלונן רק מדי פעם התיישבה למנוחה קצרה. בשימחה רבה הגענו לאוטו. רקדנו ריקוד לאור ירח ועשינו פיקניק באמצע הפיקניק שמענו חבורת תנים והצטרפנו אליהם ביללות.מזל שנגמר ככה בסופו של דבר הייתה אחלה חוויה, גם מלחיצה.

שקד כותבת

שלום אני שקד אני בת 8 והצבע שאני הכי אוהבת הוא תורקיז.
אנחנו עבנו דירה ואני שמחה.
בברקן הייתה לי כיתה ענקית עים 38 ילדים
וגם הייתה קבוצה 10 ילדים בערך שהרביצו וכו
בכיתה היה צפוף ומעצבן.
אתמול הלכנו לטיול בנחל גלבון,ולהגיע ליברכת הקצינים
אבל היגענו די מאוחר וברכת הקצינים רחוקה מידי אים היינו הולכי אליה היינו חוזרים בחושך
אז הלכנו עד מפל דבורה.
אבל כשחזרנו ראינו עוד שביל והיה שלט מכאן מגיעים מהר יותר לכביש,אז הלכנו מישם.
ובסוף גילינו שטעינו אז חזרנו בדרך שמימנה בנו זה היה מעיף מאוד אבל סוף עשינו פיקניק.

נחתנו

שלום לכולם
הציעו לנו (חברי המעבודה) לכתוב בלוג על מנת לשתף את כל חברנו המתעניינים אודותנו במסע אליו יצאנו. קבלנו את ההצעה. נשתדל לעדכן פה שנינו (ואולי אף יותר)- אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב.

אז תחילה נספר שכשהתחלנו את התהליך הורמו הרבה גבות. הייתה לנו הרגשה מהסביבה שאנחנו עושים משהו מסוכן ללא כל סיבה נראית לעין.הרי יש לנו כל מה שצריך בחיים. משפחה נהדרת, בית יפה ועבודות טובות. וזה נכון, ובכל זאת הרגשנו שאנחנו לא בדרך הנכונה - לנו.היינו שנינו חייבים שינוי והחלטנו לנסות ולהגשים משהו שתמיד דגדג לנו בלב. אז החלטנו לארוז את המשפחה הנהדרת שלנו ולחפש מקום עם פוטנציאל להגשמת החזון. אחרי חיפושים מפרכים מצאנו את חלקת האלוהים שלנו ביסוד המעלה. התחלנו להתארגן למעבר.
ההכנות היו קשות מלחיצות ומפרכות. הסביבה (זה אתם) הפכה יותר תומכת ומפרגנת- וזה באמת מאוד חיזק!! תמיד ניקרה (ועדיין) השאלה האם אנחנו עושים את הדבר הנכון ? האם הבחירות שבחרנו טובות לבנותינו? אבל התנחמנו בעובדה שאפשר תמיד לסגת ולחזור אחורה.
לסיום התחילה הזה אני רוצה לומר לסביבה (שזה כמו שאמרנו אתם) - תודה! על כל התמיכה והעידוד וגם הדאגה הכול מראה על אהבה.
ועכשיו אנחנו פה. יש כל כך הרבה עבודה שאנחנו כל יום לא יודעים ממה להתחיל. הארגזים רובם פורקו אמנם למקומות זמניים..עד שיהיו מדפים\ארון אבל יש עדיין דברים שמקום הימצאם לא ידוע. התחלנו לשפץ את יחידת הדיור הצמודה לבית כדי לנסות ולהשכיר אותה פר לילה כבר בתקופה הקרובה. היום התחלנו קצת לרענן את הגינה. ככה צעד אחרי צעד - בסוף נגיע.
האיזור מטריף ואנחנו לא מפסיקים להתלהב מהרי גולן באופק (נצבים עוד בדממה) והמישורים עטורי המטעים שנתין לרכב דרכם עד הירדן (דבר שעושה אותי פשוט מאושרת) המושבה היפה הזאת (אנחנו גרים ליד רחוב המייסדים היפה),הקירבה לקיבוץ חולתה (תמיד רציתי לגור בקיבוץ ולהרגיש בלי...) וכשיוצאים לסידורים בעיר (חצור\ראש פינה) הנוף המתחלף מנקה את הנשמה.תענוג.
מבחינת האוכלוסיה יצא לנו להכיר כבר שכנים נחמדים מאוד ועוד זוג שגר פה בסביבה אבל אף אחד לא ממש חיכה לבואנו עם זרועות פתוחות וזר פרחים. אז קצת בודד ולבנות קצת משעמם הן רב היום מול הקופסה השחורה הזאת, ואנחנו די עסוקים. אנחנו עושים דברים לקראת הערב כמו טיול רגלי\אופניים פה בסביבה,בריכה, ירדן, קניות, לפעמים נפגשים עם משפחה או חברים שגרים בגוש שגב - עכשיו שאני חושבת על זה אין להן מה להתלונן בסך הכול חופש סטנדרטי, אבל הן מתלוננות בכול מקרה.שוין.
סוף שבוע הזה ניסע לברקן וניתן לבנות קצת חברים ישנים.
טוב יאללה מאוחר כולם כבר ישנים- אני הולכת גם. לילה טוב.