אורן חזר מקפיצה לקריית שמונה עם רעיון: יש פה הרי מלא נחלים מגניבים בסביבה- למה שלא נסיים כל יום בטיול בנחל אחר? רעיון מדליק. הבנות התלהבו מטיול במים. [בעיכר שקד] (- זה שקד הוסיפה). לקראת חמש ארזנו צידה ויצאנו. כשהגענו למסלול המדריכה המליצה לרדת רק למפל דבורה שזה עשרים דקות (כהגדרתה) ולא לעשות את המסלול הקצר שיכניס אותנו לחושך (כי מסתובבים פה שועלים וחזירי ברררררר). קיבלנו את המלצתה והתחלנו לרדת. הבנות הולכות יפה (מיקה לאט לאט מאחור עם אורן) והכול במצב רוח טוב. הגענו סוף סוף למטה. היו בבריכה סרטנים אבל הבנות נכנסו כמו גדולות אחרי האבא הגיבור שלהם. מישהו היה צריך לצלם אז אני הקרבתי את עצמי וצילמתי. אבל בסוף הבנתי שאני לא יכולה לצאת כזאת קקרית ונכנסתי גם לטבילה קצרה במים הקרים.לא התפנקנו יותר מדי ולא ערכנו את הפיקניק המתוכנן, כי האור כבר קיבל גוונים של דעיכה אז התחלנו לעלות. רתם נפלה על שיח של פטל - האוץ. כעת ליווה אותנו בהליכה מוזיקת בכי. בדרך ראינו סימון התפצלות לסימון שקראתי בבית מוביל למגרש החנייה למי שמגיע עם 2 רכבים. החלטנו לעלות דרכו ושאורן ילך להביא את האוטו. כמעט התפצלנו באותה הנקודה.אורן באינטואיציה מוצלחת העדיף שנשאר יחד והחלטנו שבמקום דרך השביל ממנו באנו הוא כבר ילך מהכביש למעלה. עלינו עלינו כל פעם זה נראה לנו שאוטוטו מגיעים ואז הגענו לחורבות כפר דבורה לא מצאנו סימון נוסף והכביש לא נראה באופק...וגם השמש לא. או או. החלטנו לחזור להתפצלות ובשביל איתו ירדנו. גייסנו מצב רוח טוב החדרנו קצב מהיר יותר בבנות : המטרה: לנצח את השמש האמצעי: דורה. עשינו לנו מסלול של דורה שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע לאוטו כל אחד קיבל על עצמו תפקיד (אני תמיד נדפקת עם תפקיד המפה..)ועם שירה חזקה (אצל חלקנו בלב) חזרנו על עקבותינו. מיקה כבר על היידים של אורן. ואם כל זה לא מספיק אז לרתם נקרעה הנעל יצאה לה הסולייה והמסכנה הלכה עם רגל אחת עם ואחת בלי (על קוצים ואבנים)ומדי פעם על הידיים שלי שתנוח קצת אבל ירדה ביוזמתה מהר מאוד והמשיכה ללכת. האורות של טבריה כבר ניצנצו באופק. מזל שהירח היה כמעט מלא. שקד הלכה כמו ענקית בלי להתלונן רק מדי פעם התיישבה למנוחה קצרה. בשימחה רבה הגענו לאוטו. רקדנו ריקוד לאור ירח ועשינו פיקניק באמצע הפיקניק שמענו חבורת תנים והצטרפנו אליהם ביללות.מזל שנגמר ככה בסופו של דבר הייתה אחלה חוויה, גם מלחיצה.
